בַּת מֹשֶׁה

גילית חומסקי

 

אֲנִי בַּת מֹשֶׁה.

בְּיַלְדּוּתִי צַפְתִּי בְּתֵבָה עַל הַנָּהָר

אַחַר כָּךְ הֻמְלַכְתִּי

בְּמַמְלָכָה זָרָה

עַל הַפְּאֵר וְהָעַבְדּוּת.

 

פַּעַם אָהַבְתִּי

אֶת הַגֶּחָלִים הַלּוֹחֲשׁוֹת

וְצַלֶּקֶת נִצְרְבָה בִּי 

 

(יֵשׁ לָנוּ פְּגָם גֶּנֶטִי,

שֶׁלִּבֵּנוּ יוֹדֵעַ

וְיָדֵנוּ נִשְׁלַחַת אֶל הָאֵשׁ). 

 

מֵאָז שׁוּב אֵינֶנִּי אוֹמֶרֶת

אֶת אוֹתָם הַדְּבָרִים, 

וַדַּאי לֹא בְּאוֹתָהּ הַבְּהִירוּת. 

 

אַחַר כָּךְ הָיוּ הַיָּם וְהַמִּדְבָּר

וּבַמִּדְבָּר קִבַּלְתִּי

אֶת הַמִּלִּים הַקְּדוֹשׁוֹת.

 

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לָמַדְתִּי

לִצְפּוֹת מֵרָחוֹק עַל אֶרֶץ

שֶׁאֵינִי יְכוֹלָה לָבוֹא אֵלֶיהָ

 

נִקְבַּרְתִּי עַל יְדֵי הָאֱלֹהִים עַצְמוֹ

וְהָיְתָה בָּזֶה נֶחָמָה