עוד אפשר לנשום, עוד אפשר

אורית גידלי

​

*

מִי שֶׁאוֹמֵר אָמֵן וְשׁוֹמֵעַ אֶת הָאֵין
חוֹזֵר כְּהֵד מִקִּירוֹת הַמַּחְלָקָה.
מִי שֶׁנִּכְנָס לִפְרֵדָה אַחֲרוֹנָה כְּמִי שֶׁבָּא לְהִפָּרֵד גַּם מֵרוֹדְפָיו.
מִי שֶׁמֵּבִין אֶת גְּדֻלַּת הַשָּׁעָה.
מִי שֶׁמְּלַטֵּף אֶת שְׂעַר אִמּוֹ לִפְרֹעַ בּוֹ שְׁבִילִים.
מִי שֶׁלֹּא מְחַלֵּץ מֵהַיֵּשׁ אֶת שְׁקָרָיו הַלְּבָנִים.
מִי שֶׁנִּשְׁבָּע לְהָמִיר אֶת מַה שֶּׁנִּתַּן בְּמַה שֶּׁיִּנָּתֵן.
מִי שֶׁלֹּא יִקְרְאוּ לוֹ עוֹד בֵּן.
מִי שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת הַדֶּרֶךְ עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁכְּבָר עָבְרָה.
מִי שֶׁלֹּא מְבַזְבֵּז אֲפִלּוּ מַבָּט אֶחָד לַמָּסַכִּים.
מִי שֶׁרוֹכֵן וְאָז מִזְדַּקֵּף.
מִי שֶׁמַּסְכִּים.
עָרֹם בָּאתָ עָרֹם תֵּצֵא
מְנַצֵּחַ מִי שֶׁגַּם בַּתָּוֶךְ עָרֹם וְרוֹצֶה.